24 במרץ 2024
אין תגובות
אסף מנור
פעמים רבות סטודנטים מתחילים את הלימודים האקדמיים שלהם בתחומי מדעי המחשב וההנדסה בשאננות מדהימה – הם לא יודעים כמעט דבר ביחס למה שעתיד להיות בלימודים, את ההלם שחווים בתחילת הלימודים, את הסטטיסטיקות החשובות ביחס לאחוזי הנכשלים בקורסים בשנה א’ ובתוך כך את אחוזי הנשירה הגבוהים, את הסכנות שעורבות ואת המשמעויות הכלכליות של נשירה מהלימודים. הם מתחילים פעמים רבות את הלימודים בבועה שמתנפצת בשבוע הראשון של הסמסטר הראשון. וזה מדהים כאשר יודעים מה עומד על הכף – העתיד האקדמי, התעסוקתי והכלכלי של הסטודנט. המשמעות הכלכלית של נשירה מהלימודים הללו – היא אדירה. ועדיין, סטודנטים לעתיד אינם עושים את החשבון, אינם מודעים למלוא כובד המשקל של מה שעומד על הכף ומתוך כך אין הם נוקטים בצעדים הנדרשים לאור זאת.
כבר ייחדתי כמה פוסטים לנושאים הללו ולכן לא אחזור עליהם, אלא ארצה לייחד את הדברים ביחס למשמעות הכלכלית של נשירה מהלימודים. אבל לפני כן אתמצת את עיקרי הדברים שכתבתי בפוסטים האחרים.
אחוזי הנכשלים ברוב הקורסים המתמטיים בשנה הא’ נעים לרוב באיזור ה-50%. זה גורר בתוך כך שלפי דו”ח של מבקר המדינה 42% אחוז נושרים ממדעי המחשב הם וכ-30% נושרים ממקצועות הנדסה למיניהם. רובה המוחלט של הנשירה מתרחשת בשנה הראשונה (85%). הסיבה העיקרית לכישלונות ולנשירה היא חוסר מוכנות של הסטודנטים החדשים ללימודים אקדמיים, ובעיקר אי-המוכנות למתמטיקה ברמה אקדמית בשל הפער האדיר בין המתמטיקה התיכונית לאקדמית. עד כה אלה הם עיקרי הדברים.
אם כל זה לא היה מדהים ומספיק כדי לגרום להתעוררות בקרב הסטודנטים לעתיד לקראת הלימודים – שכן, אף אדם איננו אוהב להיכשל, אזי היוודעות למשמעות הכלכלית של נשירה מהלימודים צריכה לגרום לכל סטודנט לעתיד לעשות כל שנדרש כדי להבטיח את הצלחתו בלימודים. הבה נצלול לנתונים.
השכר הממוצע כיום במשק (נכון ליוני 2023) הוא 13,267 ₪ . מדובר בשכר שנתי של 159,204 ₪ . כאשר סוכמים זאת על פני 40 שנות עבודה מגיעים להכנסה של 6.37 מיליון ₪.
לעומת זאת, השכר הממוצע כיום בתעשיית ההייטק הוא 29,480 ₪. מדובר בשכר שנתי של 353,760 ₪ . כאשר סוכמים זאת על פני 40 שנות עבודה מגיעים להכנסה של 14.15 מיליון ₪.
דהיינו, הפער בהכנסה מעבודה של שכיר בהייטק לאורך שנות עבודתו לבין שכיר העובד במשרה עם שכר ממוצע במשק היא 7.78 מיליון ₪ . בחשבון הזה מדובר בהכנסה ברוטו ולא הכנסה נטו, אבל גם אין נלקח כאן בחשבון השקעה עם תשואה של ריבית דריבית, ואורח החיים ומידת החיסכון של היחיד, בעיקר בגיל צעיר, שהוא הפרמטר החשוב העיקרי ביחס להשקעה, שכן ככל שמתחילים לחסוך ולהשקיע בגיל צעיר יותר – הכלי של ריבית דריבית משפיע בצורה דרמטית יותר. מדובר בחשבון פשוט.
בשורה התחתונה – ההבדל בהכנסה לאורך שנות עבודתו של שכיר בעל הכנסה ממוצעת לבין שכיר בתעשיית ההייטק הוא אדיר, ואפשר בזהירות לכמת אותו במינימום 5 מיליון ₪.
זאת אומרת, שהמשמעות של נשירה מהלימודים משולה לסכנה באובדן הכנסה של מינימום 5 מיליון ₪. מדוע מדובר בסכנה ולא בקביעה ברורה? ראשית, מכיוון שמדובר בהכללה ותמיד כל מקרה צריך להיבחן לגופו, ושנית מכיוון שאין זה ברור שמי שנושר מלימודי מדעי המחשב והנדסה פונה לעבודות שהכנסתם היא כהכנסה הממוצעת במשק. ייתכן ומדובר בעבודות שעדיין רמת ההכנסה בהם גבוה מרמת ההכנסה הממוצעת במשק, ועל-כן יש צורך במחקר בנושא.
כאשר אדם מחליט לפתוח עסק – בין אם מדובר בבית קפה, חדר כושר או כל עסק אחר, ברור לו שהוא שהוא יצטרך להשקיע משאבים כלכליים כמו גם במיטב מרצו וזמנו לצורך הצלחת העסק. הוא יבנה תוכנית עסקית כיצד העסק העתידי יחזיר את ההשקעה בו.
באופן דומה, כאשר אדם פונה ללימודים אקדמיים, מדובר בין היתר – בהשקעה כלכלית לצורך עתידו. לרוב, אותם סטודנטים שמתחילים ללמוד מדעי המחשב או הנדסה מתכננים את עתידם כעובדים שכירים בעלי הכנסה גבוהה. ראינו זאת כבר מקודם – את ההבדל הגדול בהכנסה בין עובד בעל שכר ממוצע במשק לבין עובד בתעשיית ההייטק. אולם, האם הם מסתכלים על פעולתם כעל השקעה כלכלית באותו האופן בו בעל עסק עושה בפותחו מיזם? ברוב המוחלט של המקרים לא. אין הם שוקלים לא את ההשקעה הכלכלית הכוללת שישקיעו במהלך התואר ולא את התשואה להשקעה זו, שכפי שראינו – היא רבה.
מהי, אם כן, ההשקעה הכלכלית של סטודנט שלומד מדמ”ח או הנדסה? רבים יטעו ויחשבו שמדובר בעיקר בשכר הלימוד, שעומד במוסדות האקדמיים המתוקצבים על-ידי המדינה בכ-11,000 ₪ . אלא שרוב ההשקעה של הסטודנט היא בכך שאין הוא עובד ומרוויח ומשקיע את הרוב המוחלט של זמנו בלימודים. לרוב, סטודנטים למדמ”ח והנדסה כמעט שאינם עובדים בשנה הראשונה. לעיתים קרובות הדבר נכון גם בשנים ב, ג’ וגם בשנה ד’ (עבור אלו הלומדים הנדסה), או לחילופין עובדים בשנים המתקדמות יותר בחלקיות משרה קטנה מאוד. התארים הללו אינטנסיבים מאוד ומצריכים השקעה של כמעט כל זמנו של הסטודנט. נתקלתי במקרים שבהם ראש החוג אמר לסטודנטים במפגש לפני תחילת השנה כי הם מצפים שהסטודנטים לא יעבדו כלל וישקיעו את כל זמנם בלימודים.
לצורך התחשיב כמה סטודנטים משקיעים בתואר הראשון, וכדי להיות שמרניים ביותר, נניח כי אותו סטודנט יכל להרוויח שכר מינימום. כלומר, כ-6000 ₪ לחודש. נאמר גם שהסטודנט שלנו כן עבד חודשיים בשנה בחופשת הקיץ. משמע, שהוא משקיע כ-71,000 ₪ בשנה לטובת הלימודים (שכר הלימוד פלוס הפסד שכר העבודה). מדובר על-כן, עבור תואר תלת שנתי (כמו מדמ”ח) בהשקעה של 213,000 ₪ ובתואר 4 שנתי (כמו הנדסה) ב-284,000 ₪. אם אותו סטודנט יכל להרוויח כבר את המשכורת הממוצעת במשק השקעתו עולה כבר לכדי 141,000 ₪ בשנה, כלומר 423,000 ₪ לתואר תלת שנתי (כמו מדמ”ח) וכ-564,000 ₪ עבור תואר 4 שנתי (כמו הנדסה).
למעשה, נשירה מלימודי מדמ”ח או הנדסה אחרי שנת לימודים אחת – כפי שהדבר נכון ביחס ל-85% מהנושרים – אינה טומנת בחובה גם אובדן הכנסה עתידי אפשרי של מיליוני ₪, אלא כבר אובדן הכנסה ממשי של אותה שנה שבה הסטודנט הקדיש את מירב זמנו ללימודים ולא לעבודה. דהיינו, שהוא הפסיד כנראה בין 70,000 ₪ ל-140,000 ₪.
אם חישבנו את ההפרש המינימלי בהכנסה לאורך שנות עבודתו לאחר התואר הנכסף במדמ”ח או הנדסה בכ-5 מיליון ₪ אזי השוואה של זה אל מול השקעה של בין 200,000 ₪ ל-600,000 ₪ – מדובר בתשואה של פי 10 על הכסף. ברור, אם כן, מדובר לימודים אקדמיים בתחומים הללו הם השקעה כדאית בהחלט.
באופן אבסורדי פעמים רבות סטודנטים מתחילים את לימודיהם בלי לחשוב על הפן הכלכלי של הלימודים שלהם. בוודאי שלרוב סטודנטים שהולכים ללמוד מדעי המחשב והנדסה פונים ללימודים אלו לא רק בשל העניין המקצועי אלא גם בגלל התמורה הכלכלית הגלומה בה. אולם המחשבה מתמצה ב”אחרי התואר אמצא עבודה עם משכורת טובה”. בניגוד ליזם המקים עסק שלרוב מייצר תוכנית עסקית, מברר את תנאי השוק, בודק נתונים סטטיסטיים וכו’ – הסטודנט הממוצע לא עושה דבר מאין אלו. אין הוא יודע את הסטטיסטיקה של אחוזי הנכשלים ומתוך כך אחוזי הנושרים; אין הוא מחשב את ההשקעה הכלכלית שהלה ישקיע בזמן לימודיו בשל אובדן הכנסה מעבודה ואין הוא שוקל את הסיכונים והסיכויים של ההצלחה ביחס להשקעתו.
הדרמטיות של הדברים ברורה. על הכף מוטל העתיד האקדמי, התעסוקתי והכלכלי של הסטודנט שעתיד להתחיל ללמוד מדעי המחשב או הנדסה. בוודאי שאין נשירה מהלימודים, כמו גם מעבר לתואר אחר, חורצת את גורלו של הסטודנט. תמיד הדברים צריכים להיבחן כל מקרה לגופו.
אולם, מי שעתיד להשקיע את זמנו, מרצו, מעט מכספו (כפי שראינו) ותקוותו בלימודים האקדמיים שלו בתחומים הנ”ל לצורך עתידו – אזי הדבר ברור שעליו לעשות כל שנדרש על-מנת להתייצב בצד הנכון של הסטטיסטיקה. אפילו לו הדבר היה מצריך ממנו השקעה של עשרות אלפי שקלים – הדבר בטל בשישים ביחס לתשואה העתידית שלו.
כבר כתבתי רבות על כך שלדידי הדבר החשוב ביותר, וההכרחי, לצורך הצלחה בלימודי מדמ”ח והנדסה וכדי למנוע נשירה הוא הכנה ראויה לקראת הלימודים. האמת שאין זה רק לדידי גם דו”ח של מבקר המדינה קובע שאי-מוכנות ללימודים אקדמיים הוא הגורם העיקרי לנשירה ממדעי המחשב והנדסה. מעבר לכך, הדבר הכרחי לא רק כדי למנוע נשירה, שכן להצליח לעבור את המבחנים על גבול ה-60 מהצד החיובי שלהם – אין זה חיובי כלל. לרוב כדי להבטיח משרה לאחר התואר נדרש ממוצע של לפחות 80 – והדבר היה נכון תמיד ביחס לחברות בינלאומיות (כגון גוגל, פייסבוק, אמזון וכו’), אך בימים של משבר, וכאשר היצע העובדים גדל ביחס לביקוש – תנאי זה מתרחב גם לחברות בינוניות וסטארטאפים.
לאור כל זאת – הכנה טובה לשנה א’ במדמ”ח או הנדסה היא על-כן המעשה הרציונלי ביותר. ודוק – כעת עלינו לדון במהי הכנה טובה לקראת הלימודים, שכן, לדוגמא, הטעות השכיחה ביותר הינה חזרה על החומר הנלמד בבגרות וזה איננו מהווה הכנה לקראת המתמטיקה שלומדים בחוגים למדעי המחשב והנדסה. על כך ועוד בפוסט שכתבתי איך להתכונן למתמטיקה של מדעי המחשב וההנדסה.
אהבתם? שתפו
אל תפספסו
הרשמו לניוזלטר המתמטי הכי טוב בארץ
contact at assafmanor.co.il
שינקין 92, גבעתיים
הירשמו לרשימת התפוצה לקבלת כל המאמרים והעידכונים.