מדוע תלמידים מתקשים במתמטיקה

נראה שכבר מדובר בשאלה נצחית. אולם הניסוח של שאלה כבר מניח ומטיל את האשמה על התלמיד, כאילו הבעיה היא בו. יש לדרוש גם באחריות של המורה והמערכת ביחס לכך.
לוח מתמטיקה

תוכן עניינים

התלמיד הוא האשם?

נדמה שזו כבר שאלה עתיקת-יומין ונצחית – מדוע תלמידים מתקשים במתמטיקה. הדבר רק מתגבר עם העלייה המתמדת בחשיבות החברתית והכלכלית של ידיעת המתמטיקה בחברה בימינו. בתוך כך, לפי זה אנשים מודדים ונמדדים. לדידי, כבר הניסוח של שאלה זו הוא בעייתי, וזה מכיוון שהוא מעמיד את התלמיד במקום של האשם, או של הבעיה. אולם, אין תלמיד מתקיים כפרפר המתעופף לו בחלל העולם. תלמיד הינו תמיד חלק מהצימוד תלמיד-מורה, ובימינו גם תלמיד-מורה-מערכת.

את האלמנטים האחרים בנוסחה הזו, של המורה ושל המערכת מוחקים. הם נמחקים מכיוון שמי שמעלה את השאלה היא המערכת עצמה – בין אם זו מערכת החינוך ובין אם זו המערכת האקדמית, ובתורם, חלק גם מהמורים ומהמרצים. הנה סיטואציה נפוצה: תלמיד לא הבין דבר מה או לחילופין נכשל במבחן. מה התשובה של המערכת? להוריד אותו הקבצה/במספר היחידות או לנפות אותו מהלימודים האקדמיים. במקום שהמורה והמערכת ישאלו את עצמם – מדוע התלמיד כשל? ויענו בשאלה – “אולי משהו באופן הלימוד שלנו כושל?” הם מטילים את האשמה על התלמיד/סטודנט. או אז חוקרים מאיזה חומר עשוי התלמיד – האם הוא הקבצה א’ או ב’, האם הוא 5 יחידות או 3, האם הוא מתאים ללימודי תואר ראשון במדעי המחשב או לאו. במקום שהמערכת תשקיע את מירב משאביה כדי לשכלל את רמת ההוראה שלה היא ממוקדת בסיווג של התלמידים.

משהו רקוב בממלכת הוראת המתמטיקה...

הנתונים אודות רמות הידע במתמטיקה של תלמידי מערכת החינוך קודרות. רק 15% מסיימים בגרות ב-5 יחידות במתמטיקה.  באקדמיה, כ-42% מהסטודנטים למדעי המחשב נושרים מהלימודים, בעיקר של כישלונות בקורסים המתמטיים בשנה א’. כישלונות אלה נובעים הן בשל כך שהבגרות במתמטיקה אינה מכינה כיאות ללימודי מתמטיקה אקדמיים והן בשל רמת הוראת המתמטיקה באקדמיה, ואף במקרים רבים רצון של המוסדות עצמם לנכשלים רבים על-מנת שיהוו קורסים “מסננים” ובכך יצרו מוניטין גבוה למוסד. בוודאי שמדובר בהיגיון מעוות – מטרת מוסד הוראה אמור להיות ההוראה והמסירה של הידע. עבור מוסד או מורה שתלמידיו נכשלים הדבר היה צריך להיתפס ככישלון עבורו, אך בעולמו ההיגיון השולט הוא ההיגיון של התחרות. אין לכך דבר עם חינוך והוראה.

בראייתי, הרבה לפני שאשאל מדוע תלמיד ספציפי נכשל או מתקשה בלימודי המתמטיקה, מתוך הנחה שמדובר באיזשהו דפקט ספציפי הקשור בו, ארצה פשוט ללמד אותו מתמטיקה כמו שצריך. שכן, הבעיה היא שהאופן שבו מלמדים מתמטיקה, הן במערכת החינוך והן באקדמיה, הוא קטסטרופה במקרה הטוב. ולכן, אם תלמיד או סטודנט לא מצליח, נכשל, מתקשה או פשוט לא נהנה מלימודי המתמטיקה אין הדבר מעיד עבורי באופן מיידי על היכולות שלו כי אם על האופן שבו מלמדים מתמטיקה במערכת החינוך ובאקדמיה.

הבעיה עם הוראת המתמטיקה במערכת החינוך

הבעיה העיקרית, כפי שכבר כתבתי לעיל היא בעיית הגישה, שבמקום להתמקד בשיפור ההוראה, בהתעמקות בחומר והנגשתו, כלל המשאבים של המערכת מושקעים בבדיקה וסיווג של התלמידים. ממש היפוך היוצרות! אני מאמין שאם גישה זו היתה משתנה, כבר רבים מהדברים היו נפתרים; שכן המורים והמערכת היו משקיעים את עצמם בלשאול כיצד ניתן לשפר את ההוראה, מה צריך לשנות בתוכנית הלימודים וכו’.

תוכנית הלימודים מחייבת שינוי עמוק. הבעיה הרצינית היא האופן בו מלמדים את המתמטיקה במערכת החינוך. התלמידים לא רואים מהי מתמטיקה באמת, אלא צל חיוור שלה. הם עוסקים בזוטות במקום לראות את הדברים בגדול, וגם כאשר עוסקים בעניינים טכניים, אזי גם אותם לא מלמדים באופן ריגורוזי (דווקני) והגיוני, אלא לפי מיני שטיקים שונים ומשונים. מעבר לכך – המתמטיקה מוצגת באופן מבולגן, ללא הצגה שיטתית ומסודרת; לקחו את המקצוע המסודר והפשוט ביותר והצליחו לבלגן אותו כהוגן. בנוסף, לעיתים רבות, מדברים עם התלמידים כאילו הם כבר יודעים את הנושאים, ולא מנגישים אותם מתוך מחשבה איך להציג אותם עבור מי שאינו יודע. לכן האמירה “מתמטיקה היא סינית עבורי” היא כל כך פופולרית. התחילו לדבר עם התלמידים שפה זרה, ללא לימוד אותה שפה כפי שהיינו מלמדים כל שפה זרה.

אופן לימוד המתמטיקה במערכת החינוך משפיע גם על לימודי המתמטיקה באקדמיה. הסטודנטים, גם אלו שסיימו 5 יחידות בהצטיינות, מגיעים לאקדמיה כשהם אינם מוכנים כלל למתמטיקה ברמה אקדמית, שכן הם כמעט ולא נחשפו למהי מתמטיקה באמת, מעבר לפתרון של בעיות כאלה ואחרות.

לאורך השנים, פיתחתי את שיטת הלימוד שלי (מתמטיקה מדוברת) על-מנת שתתן מענה לבעיות בהוראה המתמטיקה הן ברמת הלימודים התיכוניים והן ברמת הלימודיים העל-תיכוניים. לא מדובר בשינויים קוסמטיים, בטריקים, או בשיטות “להעביר יותר טוב את החומר”, אלא שינוי יסודי של האופן שבו הנושאים נלמדים, מובנים, מסודרים, מומשגים ומתורגלים.

עוד אייחד פוסט נפרד וארוך לבעיות בהוראת המתמטיקה במערכת החינוך, אך לעת-עתה מספיק הדבר כי אין אך להטיל את האשמה ביחס לתלמיד וכי חלק גדול מהבעיה היא האופן בו מלמדים את המתמטיקה.

אהבתם? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
כתיבת תגובה
אולי יעניין אותך גם לקרוא...

השאירו פרטים

ואחזור אליכם בהקדם

רוצים להיות כוכבי מתמטיקה?

הירשמו לרשימת התפוצה לקבלת כל המאמרים והעידכונים.

קורס הכנה לשנה א' במדעי המחשב והנדסה